<h1>האגור סימן תתקי"ב</h1>
<h2>דף לה.</h2>
כתב ר"ת שצריך להזכיר קרבנות המוספין בכל תפלות המוסף ואין יוצאין במה שאמר ככתוב בתורתך על ידי משה עבדך. אבל של ר"ח א"צ להזכיר כלל בר"ה שדי לו במה שאומר מלבד עולת החדש ומנחתה שבזה נכלל כל מוספי ר"ח העולות וכדי להזכיר גם השעיר שהיא חטאת אומר ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתן. ושאר המפרשים לא פירשו כך אלא שיוצאין ידי המוספים במה שאומר ככתוב בתורתך וכו'. כי היכי שיוצא בו ידי מלכיות זכרונות ושופרות. וכן נוהגין בספרד שא"א פסוקי קרבנות אלא בשבת ור"ח דרגילי בהו ולא אתי למטעי אבל בשאר המועדים לא רגילי בהו ואתי למטעי אין מזכירין אותו. ובעל העטור כתב כיון שאמר את יום הזכרון א"צ לומר ר"ח שבכלל יום הזכרון הוא. ורב עמרם כתב שא"א רק עולת החדש ומנחתה ושני תמידין כהלכתן. וגדולי מגנצא הנהיגו שאין להזכיר ר"ח כלל ואפילו מלבד עולת החודש ומנחתה אין לומר וכן פי' הערוך איזהו חג שהחדש מתכסה בו שא"א ובראשי חדשיכם לא בתפלה ולא במוסף ולא בבקר כשקורין פ' הקרבנות שיש מקומות שקורין בר"ח בבקר לאחר שקראו פרשה תמיד. וכ"כ קצת הגאונים שאין לומר ובראשי חדשיכם שחרית בר"ה כי היכי דלא לזלזלו במועדים שאם יאמרו אותו ביום שני יאמרו שני עקר כמו בשאר חדשי השנה. אבל ריב"א כתב שיש לאומרו ביום שני והרא"ש היה נוהג בפסוקי הקרבנות כרבינו תם לשון הטורים. וכתב ה"ר אברהם בר יצחק מה שנוהגים שלא להזכיר של ראש חדש מפני שכך משמע מן הירושלמי. והגאון ר"י הלוי כתב יש מדקדקין לפרש המקראות של כל מוספי היום וכל גאוני לותי"ר מורין לומר ובראשי חדשיכם ונשתלחו הדברים לפני רש"י והכריע כדברי האומר צריך להזכיר פסוקים של כל מוסף ומוסף ואין להקפיד שמא יאמרו אלול מעובר הוא. אמנם ר"ח הביא מן הירושלמי שאצ"ל. ואני ראיתי הרבה מפרשים הא דאיתא בירושלמי א"צ להזכיר של ר"ח כגון ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון הזה ואת יום ר"ח הזה וכן נמי א"צ לחתום מקדש ישראל ויום הזכרון וראשי חדשים. ולא אתפלת מוסף לבד קאי אלא אכל תפלות קאי אערבית ושחרית ומוסף ומנחה אבל הפסוקים של מוסף ר"ח צריך להזכיר. ובעל הדברות היה רגיל לומר ושעיר לכפר ועולת החדש ומנחתה ושני תמידין כהלכתן. שבה"ל. ר"י בר יהודה הנהיג לומר והשיאנו בר"ה ויה"כ בשם ר"א הגדול. וגם ר' משלם שאל פי ראש ישיבה שבירושלים והשיבו שיש לאומרו משום שאינו יכול לומר ברכת מועדיך. ובתשו' רב שר שלום גאון כתב ביה"כ אומרים בב' ישיבו' בין בתפלה בין בקידוש מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון מרדכי. ובכל ארץ אשכנז נוהגים שלא לאומרו.
